רומן גולוב - שוק העבודה
גמישות שוק העבודה בעולם גלובלי :הסתגלותם של מדינות לתנאי התחרות הגלובלית תלוי במידה רבה בגמישות שוק העבודה שלהן . להלן פירוט:
א. כאשר המעסיקים נהנים מחופש פעולה יחסי בכל הנוגע לניעות עובדים, יש ביכולתם להגיב בזריזות לשינויים והעביר תשומות מתחומים שבהם נחשק הרווח לענפים מתפתחים (רומן:רלוונטי למשבר הנוכחי) זכיינות.
ב. מנגד עלויות פיטורין גבוהות וגמישות ניהולית מוגבלת מקשות על המעסיקים לייעל את תהליכי הייצור ולשלב בהם פיתוחים טכנולוגיים המייתרים כוח אדם.כתוצאה מכך הם עלולים למצוא את עצמם משתרכים מאחור במרוץ האינטנסיבי של הסחר הבינלאומי.
ג. שוק עבודה מאובן מקטין את היקף ההשקעות במשק. יזמים אינם ממהרים להשקיע הון בעסקים הסובלים מהעדר גמישות ניהולית. רעיונות בעלי פוטנציאל רווחי אינם מגיעים לכדי ביצוע בשל חששם של המעסיקים מן המחיר שייאלצו לשלם אם יצטרכו לפטר את עובדיהם. משקיעים אלו יכולים להזרים את השקעותיהם למדינות אחרות המציעות תנאים נוחים יותר לבניית עסק ולניהולו .
ד. במחקר מקיף בית חכם במיוחד שפרסמו הכלכלנים אנדריאה בסניני ודניאל וון ב 2007 קיים ניתוח נתונים שנאספו במדינות "הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח" (OECD) בין 1979 ל 2003 , בניסיון לבדוק, בין השאר את הקשר בין מידת קשיחותן של הגנות המשפטיות על העובדים ובין הפריון הכולל בייצור. ואמנם ו, בסיני ווון מצאו שככל שהעובדים נהנים מהגנות חזקות יותר , כך קצב הצמיחה בפריון העבודה נמוך יותר. מוטב להכיר אפוא באמת הלא נעימה:עובד "משוריין" נהנה אמנם מביטחון , אולם הוא נוטה לנוע באטיות ונתקשה לסחוב אחריו את עגלת המשק. בעידן הגלובליזציה , סרבול כזה עלול לעלות למשק ולחבר ביוקר. גם בישראל התופעה קיימת במגזר הציבורי : הממונה על השכר במגזר הציבורי יובל רכלבסקי מתח ביקורת רשה על התנהלותם של עובדים במגזר הציבורי :"כל כך הרבה פיקציות הונהגו בעבודה ציבורית. והכל לאור היום, בלי בושה ובלי כלימה על היד הארוכה , החמדנית, שמחטטת בכיסו של הציבור.
ה. שוק עבודה שהתאבן בשל הסדרי קביעות , ועדי עובדים חזקים ועלויות פיטורין גבוהות יוצר לכל היותר אשליה של יציבות. בפועל הור מעכב צמיחה כלכלית , פוגע ברמת החיים הכללית ומחבל בסיכוייהם של השכבות החלשות להשתלב במעגל העבודה. חמור לא פחות , הוא מניע את המעבידים לתור אחר דפוסי העסקה חלופיים (חברות כוח אדם) , המושתתים על ניצול מצוקתם של המובטלים . במציאות של תחרות גלובלית עזה ושל שינויים טכנולוגיים מואצים , העדר גמישות ניהולית עלול להניב אפוא תוצאות הרות אסון – הן מבחינה כלכלית והם מבחינה חברתית מוסרית.
מודל דנמרק ליחסי עבודה
כיצד הצליחה דנמרק במקום שמשקים סוציאל דמוקרטיים אחרים נכשלו ? הדגם הדני המכונה "פלקסיקיוריטי" משלב בין גמישות בתעסוקה מן הצד האחד, ובין ביטחון סוציאלי מן הצד האחר. חקיקת העבודה היא מינימאלית . המדינה נמנעת מהפקעת חופש ההתקשרות בין המעסיקים למועסקים.הדיאלוג בין המעסיקים לארגוני העובדים מבוסס על הכרה הדדית ועל תחושה של אחריות משותפת למצב המשק , שממנה נגזרת מחויבותם להימנע מצעדים חד-צדדיים , דוגמת שביתות. שיתוף פעולה הזה, שעליו נשענת הכלכלה הדנית , מאפשרת תכנון לטווח ארוך ושמירה על מסגרת התקציב, יעדי אינפלציה ותנאי ההעסקה.
בכפוף להבנות השוררות בינם ולבין האיגודים המקצועיים , יכולים המעסיקים הדנים לפטר עובדים בהליך מהיר ללא עלויות חריגות. מבחינה זו , שוק העבודה הדני – המאורגן כל כך – הוא גם גמיש ביותר ביבשת . התחלופה המהירה מביאה , מדי שנה, לפיטורי מספר גדול יחסית של המועסקים , אך הקלות היחסית של תהליך מאפשר יצירת מקומות עבודה חדשים ומעלה את שיעור העובדים החוזרים למעגל התעסוקה. בחשבון הסופי דגם דני משרת את טובת הכלל ואינו מקפח את מעוטי יכולת ואמצעים .
